פסק-דין בתיק ת"ק 49652-10-10

1.         מזה מספר שנים מצויה בבעלות התובע, שהינו דר' לכלכלה, פוליסת ביטוח חיים אצל הנתבעת ובמהלך חודש אוגוסט 2010 קיבל התובע את ריכוז התנועות בפוליסה המתייחס לתקופה שבין 1.1.10 ועד 30.6.10.

            בעת שהתובע בדק את הריכוז, הוא גילה, שבמהלך תקופת הדו"ח נמשך סך 1,000 ש"ח תחת סעיף: "סך משיכות בתקופת הדו"ח" ובנוסף לכך אף נגבה סכום של 161 ש"ח תחת סעיף: "קנס משיכה/סילוק בתקופת הדו"ח".

            משיכות אלו בוצעו, מבלי שהתובע נתן כל הוראת לביצוע פעולות אלו.

            בעקבות הגילוי הנ"ל, פנה התובע ביום 25.8.10 אל הנתבעת וביקש לברר פשר המשיכות הנ"ל, אך למרות פניותיו החוזרות - לא נענה התובע ולא ניתנו לו כל הסברים בדבר מהות המשיכות הנ"ל - זאת למרות שהובטחה לו תשובה המכילה הסבר על מהות המשיכות.

            מאחר והתובע לא קיבל תשובה - כמובטח - פנה שוב ביום 10.10.10, בעבור 45 ימים מיום הפנייה הראשונה ולאחר פנייה זו קיבל תשובה מהירה, אך תשובה זו לא הייתה ממצה, לא מקצועית ועלתה לכדי זלזול בתובע.

            משכך, פנה התובע שוב באותו יום, ושוב ביקש הסברים מקצועיים וממצים בדבר מהות המשיכות.

            מאחר והתובע לא קיבל תשובה מספקת והיות והוא ראה בהתנהלות הנתבעת התנהלות לא תקינה, לא מקצועית תוך זלזול בלקוח ואשר פגעה בו פגיעה כספית של 1,161 ש"ח, הגיש הוא תביעה זו לחייב את הנתבעת להשיב לו את הסך של 1,161 ש"ח בתוספת פיצוי על עוגמת הנפש וטרחה מיותרת בסך של 2,500 ש"ח ובאופן כזה הגיע התובע לסכום תביעה בסך של 3,661 ש"ח.

2.         הנתבעת מציינת בכתב ההגנה, שהיא מבקשת להבהיר, כפי שהבהירה לתובע, שהסך של 1,000 ש"ח הוא סכום שנוכה לתובע הנובע מפיצויים חייבים במס ולעניין זה מבהירה הנתבעת, שעל פי אישור פקיד השומה, סכום הפטור עומד על סך 38,869 ש"ח ועל כל סכום נוסף ניתנה הנחייה מפקיד השומה, שיש לקזז מס בשיעור של 22%. מאחר ולתובע נצבר סכום של 41,415 ש"ח, הרי שקוזזו 22% מההפרש בין שני הסכומים הנ"ל - הוא הסך של 1,000 ש"ח.

            הודעה על הקיזוז הנ"ל צורפה לפוליסה שנשלחה לתובע.

            באשר לסכום הקנס של 161 ש"ח, מציינת הנתבעת, שהיות ולתובע פוליסה מסוג מניב החל מ-1.10.2000 וסה"כ עד לסילוק הפוליסה שילם התובע 61 תשלומים. על פי תנאי הפוליסה, בתקופת תשלום שבין 60 ל-119 תשלומים ערך הפדיון המיוחד שווה ל-71/72 מהסכום הנצבר לסכום הביטוח היסודי והיות וסכום הביטוח היסודי - נכון לתשלום האחרון עמד על סך 11,638 ש"ח, הרי שעל פי החישוב חולק סכום זה ב-72 והתוצאה היא 161 ש"ח  וזה הסכום שנגבה כקנס משיכה או סילוק.

            לכן, טוענת הנתבעת, שלאור האמור לעיל, פעלה היא כדין ועל פי הנחיית פקיד השומה ואין מקום לקבל תביעת התובע.

3.         תביעת התובע היא, למעשה, על עצם ההורדות הנ"ל והיות והוא סבור שלא היה מקום להוריד סכומים אלה והיות וגם לא ניתן לו הסבר על מהות המשיכות הנ"ל, הגיש הוא תביעה זו.

            למען הסדר ובטרם אתייחס לגופו של עניין, עלי לציין, שלאחר הערותיו של התובע לגבי הסכומים שצוינו בסעיף 3 לכתב ההגנה, אישר מר מדהני שמואל, נציג הנתבעת (להלן: "נציג הנתבעת") שאכן חלה טעות ברישום הסכומים וביקש להבהיר, שאמנם הסכום שנצבר לתובע הוא 41,415 ש"ח (כפי שנרשם בכתב ההגנה) אך סכום הפטור נקבע על ידי פקיד שומה לסך של 36,869 ש"ח ולא 38,869 ש"ח - כפי שנכתב בכתב ההגנה ולכן בחישוב השיעור של 22% יש לקחת בחשבון את הסכום 41,415  ש"ח פחות סכום הפטור 36,869 ש"ח ומהיתרה של 4,546 ש"ח יש לקזז 22% - הוא הסך של 1,000 ש"ח.

4.         התובע מכחיש, בכתב התביעה וגם בבית המשפט, שקיבל הודעה כלשהי בדבר מהות הקיזוז ומוסיף שגם בפוליסה לא כתוב על מה הקיזוז. התובע גם בספק אם הסכום שקוזז הועבר אכן כמס, שכן כך אומר התובע בעניין זה: "אני רוצה להאמין שזה הלך, קוזז למס, אבל גם בזה אני לא בטוח" (עמ' 1 לפ', ש' 21).

            עוד טוען התובע - טענה מעניינת, כשלעצמה והיא: מאישור פקיד השומה הוא מסיק, שרק אם בפועל היה משולם לו הכסף או אם היה עובר לחשבונו - רק אז היה צריך להזדכות מול מס הכנסה, אך היות והכסף לא שולם לו בפועל, לא מובן לו מדוע היה צריך להוריד הסכומים מהפוליסה.

            לדעתו, לא היה מקום להעביר הכסף מראש לפקיד שומה עוד בטרם הועבר אליו הכסף.

5.         אכן השאלה העיקרית השנויה במחלוקת: האם הייתה לה לנתבעת הזכות להעביר השיעור של 22% לפקיד השומה למרות שהתובע טרם קיבל או טרם משך הסכום לעצמו או שמא אין לעצם המשיכה נפקא מינה לעניין תשלום המס, משום שדי היה בכך, שהתבוע הפסקי ההפקדות בזמן מסוים או די בכך בסכום הנצבר על מנת לאפשר לנתבעת להעביר לפקיד שומה את שיעור 22% על כל סכום העולה על סכום הפטור.

6.         לאחר שבחנתי שאלה זו, שהיא באמת השאלה השנויה במחלוקת, אני קובע שהנתבעת לא הוכיחה את זכותה להעביר את שיעור המס במועד הרלוונטי בעוד שהתובע כלל לא משך כספים ומכל מקום, הסבריו של נציג הנתבעת לא שכנעו את בית המשפט שהייתה לנתבעת הזכות להעביר את המס במועד שהועבר - וטענותיו של נציג הנתבעת לא גובו במסמכים כלשהם, למרות שניתן היה להציג מסמכים רלוונטיים לבית המשפט ולכן, אני מחליט לקבל תביעת התובע, בחלקה, וזאת מן הנימוקים הבאים:

            א.         נציג הנתבעת סומך את טענותיו העיקריות על תנאי הפוליסה, שכן כך נאמר בכתב ההגנה: "ע"פ תנאי הפוליסה, בתקופת תשלום שבין 60 ל-119 תשלומים..." (סעיף 7 לכתב ההגנה המתוקן).